תרומת האימפריה העת'מאנית למגורשי ספרד ופורטוגל

לא רבים יודעים זאת, אבל לאחר גירוש ספרד בשנת 1492 הציע הסולטאן באיזיט השני סיוע ליהודים המגורשים. הוא תמה על גישתו של המלך פרננדו השני, ופתח את שערי האימפריה העת'מאנית בפני היהודים שגורשו.

האימפריה העת'מאנית הייתה בדרך כלל סובלנית למיעוטים הגרים בשטחה, וזה ניכר גם בקרב קהילות היהודים בערים השונות בכל המרחב העת'מאני. אבל הסולטאן באיזיט השני הגדיל לעשות, לעג בפומבי להחלטתם של פרננדו ואיזבלה וכינה אותם שליטים לא מוצלחים.

לאחר מכן הוא אף הוציא צו מלכותי (פירמאן) המורה למושלי המחוזות לקבל את היהודים המגורשים, ולסייע להם בהתיישבות ובקיום חיים תקינים. הצו אף מאיים בעונש מוות למי שיסרב לעשות זאת. ניתן רק לשער שגירוש המוסלמים מספרד, שחל במקביל לגירוש היהודים ונוסח רשמית ב-1502, היווה חלק משמעותי מהחלטתו.

לפי השערה נוספת, הסולטאן באיזיט הבין איזה הון אנושי יקר-ערך נפל לחיקו, בדמות מלומדים ובעלי מקצוע רבים שיכולים להעשיר את האימפריה. יהיו סיבותיו אשר יהיו, אין ספק שמפעל ההצלה שלו סייע לאלפי יהודים מגורשים.

מסגד באיסטנבול, טורקיה


אבל בזאת לא תם חלקה של האימפריה העת'מאנית בכל הנוגע למגורשי ספרד ופורטוגל. דונה גרציה נשיא הייתה אשת עסקים עשירה, בת לאנוסים מפורטוגל, שסייעה רבות לפיתוח קהילות האנוסים שנותרו בספרד ובפורטוגל אחרי הגירוש. לאחר שנאלצה בעצמה לעבור בין מספר מדינות, הגיעה בסוף לאיטליה - שם חזרה ליהדותה בגלוי בסביבות 1549.

בשנת 1552, הסולטאן סולימאן הראשון שלח הזמנה לדונה גרציה ומשפחתה לעבור לגור באימפריה העת'מאנית. ההזמנה התקבלה בשמחה, ובשנת 1553 עברה המשפחה להתגורר בקושטא, שמה של העיר קונסטנטינופול באותם ימים (כיום איסטנבול). אפילו טקס קבלת פנים נערך לכבודה.

הודות להזמנת הסולטאן, המשיכה דונה גרציה את פעילותה הנדבנית עבור יהודים מגורשי ספרד ופורטוגל. היא בנתה ישיבות, בתי חולים ובתי כנסת (אחד מהם קיים עד היום בעיר איזמיר ונקרא על שמה, "לה סניורה"); סייעה לנזקקים ותרמה רבות לחינוך היהודי. כמו כן יצאה להגנתם של יהודים אנוסים באיטליה, לאחר שהאפיפיור פאולוס הרביעי הוציא נגדם צו, אולם הדבר לא צלח בידה.

בשנת 1561 פנתה דונה גרציה (יחד עם בעלה) לסולטאן סולימאן, בבקשה ליישב את האימפריה ביהודים נוספים. תחילה ביקשה לחכור את ירושלים, אך משסורבה בקשתה זו - ביקשה במקום זאת לחכור את טבריה.

הסולטן הסכים, ובכך הרים תרומה נוספת לקהילת מגורשי ספרד ופורטוגל. דונה גרציה עצמה תכננה לעבור לגור בטבריה, אך לא הספיקה לעשות זאת. היא נפטרה בשנת 1569 מבלי שהגשימה את חלומה לעלות לארץ ישראל.

אלפי היהודים שמצאו מקלט באימפריה העת'מאנית לאחר הגירוש, הגדילו והעשירו את הקהילה היהודית בארץ ישראל. עיקרי ההתיישבויות בארץ היו בערי הקודש ירושלים, חברון, טבריה וצפת, ומעט גם בעיר עזה. בעיר צפת הוקם בית הדפוס העברי הראשון ב-1577; בירושלים הוכר הכותל המערבי כמקום תפילה ליהודים על ידי הסולטאן סולימאן; וחכמי רוח ודת רבים מצאו את מקום מושבם ברחבי ישראל.

צאצאיהם של המגורשים החיים כיום ברחבי העולם (וישראל ביניהם), זכאים לדרכון ואזרחות פורטוגזיים מתוקפו של חוק חדש שנחקק בפורטוגל לפני מספר שנים. מטרת החוק היא לתקן את העוול שנעשה ליהודי ספרד ופורטוגל, שגורשו בהמוניהם משתי ארצות אלו בסוף המאה ה-15.

להרחבה נוספת:

כל המידע בנושא דרכון פורטוגלי
כל המידע בנושא אזרחות פורטוגלית