​5 דברים שכדאי לדעת על פורטוגל: מדינה ייחודית באירופה המערבית

בינואר 2015 אישר הפרלמנט הפורטוגזי חוק שמאפשר לצאצאי יהודי ספרד שגורשו מהמדינה, להגיש בקשה לקבלת אזרחות פורטוגלית.

גם ספרד העבירה חוק משלה באותה שנה, אלא שהחוק מורכב ועמום משהו בהשוואה לחוק הפורטוגזי הפשוט והברור, שקבע שמועמדים צריכים "להפגין חיבור מסורתי לקהילה שמקורה בספרדים הפורטוגזיים" באמצעות עדויות כמו שם המשפחה או השפה המדוברת בקרב בני המשפחה (לדינו).

מסמכים שהפיקו גופים משפטיים או דתיים, עץ משפחתי, תמונות, מכתבים ואפילו הקלטות של דיבור בשפת הלדינו קבילים על השלטונות ומאפשרים קבלת אזרחות או הוצאת דרכון פורטוגלי. ברגע שמשיגים את התעודות הנדרשות, המועמדים נמצאים על הדרך הנכונה ותוך כשישה חודשים יקבלו אזרחות.

אם גם אתם רואים את עצמכם כזכאים לקבל אזרחות ולהוציא דרכון פורטוגלי, כדי לעבוד, ללמוד או לחיות שם, הנה כמה דברים שכדאי לדעת על המסורת והתרבות של פורטוגל.

ריקודים ושירה

מסורת ארוכה של ריקודים ושירה מאפיינת את תושבי פורטוגל. כמעט בכול כפר יש טהירו (Terreiro), חצר או רחבת ריקודים, בדרך כלל מבטון, אם כי במקומות מסויימים הרחבה עדיין עשויה מעפר כבוש. לכול אזור יש סגנון ריקודים ושירה משלו. רוב השירים המסורתיים הם בקצב איטי יותר מאלה שבספרד. אקורדיונים קטנים או חמת חלילים הם חלק מכלי הנגינה שמלווים את הריקודים. גיטרות פורטוגזיות מלוות את שירת הפאדו (Fado, צורת שיר שמביעה כמיהה רומנטית).

תלבושת לאומית

בפרובינצייה הצפונית מינהו (Minho), עדיין אפשר לראות אנשים לבושים בתלבושת הלאומית, בחתונות ובחגיגות אחרות. עדיין אפשר לראות ברחבי פורטוגל את הבגדים המסורתיים כמו הכיפה בצבעי ירוק ואדום, הסמארה (Samarra, מעיל קצר עם צווארות מפרוות שועל), או ה-סיפוס (Cifões, מכנסי עור לרכיבה) שהצליחו לשרוד עם השנים. מחרשות כפריות ועגלות עץ רתומות לשוורים או לפרדות עדיין נמצאים בשימושם של חקלאים קטנים. לבישת בגד שחור במשך תקופות ממושכות של אבל נפוצה, אבל בעיקר בכפרים.

הרגלי אכילה

רשתות הסופרמרקטים שינו את הרגלי האכילה בערים ובאזורים העירוניים. באזורים שמחוץ לערים אלה המזון הפופולרי כולל דגים, ירקות ופירות. פורטוגל מוקפת בחופי ים עם דגים טריים ותושביה נוהגים להמליח ולייבש את דגי הבקלה, מנה שנחשבת כמאכל לאומי.

נזיד של פירות ים שנקרא קאטאפלנה (Cataplana, על שם כלי הצדפה בסגנון נחושת מרוקעת שבו מבושל הדג) אפשר למצוא בכול רחבי המדינה. בחלקים נרחבים בקושי אוכלים בשר, אבל אפשר ליהנות מתבשיל שעשוי עם בשר וירקות ונקרא קוזידו-א-פורטוגיזה (Cozido a Portugesa). לחמים, עוגות וממתקים נמצאים בשפע באזורים שונים של פורטוגל.

אדריכלות

פורטוגל מתגאה בעשרות טירות מימי הביניים כמו גם חורבות ומבצרים מהתקופה הרומית. הסגנונות הרומנסקים והגותים העניקו לפורטוגל כמה קתדרלות מדהימות, ולקראת סוף המאה ה-16 נוצר במקום סגנון לאומי – ארט מנואלינה (Art Manuelina) – סינתזה שיצרה שפע של עיטורי פשוט מושלמים. דוגמאות בולטות הן מנזר ז'רונימוש (Jerónimos) בסגנון המצועצע שממוקם בליסבון, או הקתדרלה של ליסבון (Sé Lisbon).

מוזיקה

המוסיקה הדתית היא זו ששלטה בפורטוגל בשנים עברו. בימי הביניים הפכה המסורת החילונית של שירת טרובדורים לפופולרית מאוד. המוסיקה הפוליפונית, מספר קולות ששרים יחד בהרמוניה, פותחה במאה ה-15 והרנסנס הוסיף שפע של קומפוזיציות לכלי נגינה סולו והרכבים קוליים. בליסבון יש תזמורת מטרופולין ולתיאטרון הלאומי של סאן קרלוס בליסבון, שנבנה במאה ה-18, יש תזמורת ובלט משלו.