היסטוריה מקוצרת של פורטוגל

העת העתיקה

בשנים 218 עד 201 לפני הספירה, הרומאים נלחמו בקרתגו במה שכיום מכונה "המלחמה הפונית השנייה". במהלך אותה מלחמה, כבשו הרומאים את חצי האי האיברי - וכן את אזור הנמל קאלה (Cale) שהוקם בעבר על ידי ימאים יוונים.

לאחר כיבוש האזור, קראו הרומאים ליישוב בשם "פורטוס קאלה" (Portus Cale) - "נמל קאלה". לאחר מכן השם קיבל צורות מעט שונות - "פורטוקלה" על ידי הוויזיגותים בימי הביניים, ובין המאה השביעית לשמינית נקרא האזור "פורטוגלה". מכאן כבר ברור איך נוצר השם המודרני "פורטוגל" המוכר לכולנו.

הפלישה המוסלמית

בשנת 711 פלשו לחצי האי האיברי ברברים וערבים (אשר נודעו בשם הקולטיבי "מורים"), ומאז שלטו באזור במשך יותר מ-800 שנה. חלקים ניכרים מספרד ופורטוגל היו שייכים לחליפות המוסלמית, שבנתה באזור כמה מהמבנים היפים והידועים עד ימינו - ובהם ארמון אלהאמברה ומבנים מרשימים נוספים.

במקביל, החל מהמאה ה-8 התחילו הנוצרים בהשבת חצי האי לידיהם, תהליך שנקרא בשפתם "רקונקיסטה" (כיבוש מחדש). תהליך זה נמשך כ-700 שנה, עד אשר גורשו המוסלמים מהאזור באופן סופי ב-1492, שנת גירוש יהודי ספרד.

יציאה לעצמאות ועידן התגליות

בשנת 1139 הפכה פורטוגל לממלכה עצמאית תחת שלטונו של המלך אפונסו הראשון. מאז מלכו במדינה מספר שושלות מלוכה, כאשר החל מהמאה ה-15 החלה פורטוגל לצאת למסעות גילוי וכיבוש ברחבי העולם - מערב אפריקה, הודו ועוד.

מסע התגליות המפורסם ביותר שיצא מפורטוגל, היו של ואסקו דה גאמה, שהקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה, והגיע להודו. תגלית זו, ותגליות נוספות, יצרו עשרות מושבות במדינות זרות מעבר לים, והזרימו לפורטוגל עושר גדול בדמות תבלינים, מתכות יקרות וכוח אדם בכפייה - שהפכו את המדינה למעצמה אמיתית.

גירוש יהודי ספרד ופורטוגל

ב-31 במרץ 1492 הוצא צו גירוש ליהודי ספרד שסירבו להתנצר (צו אלהמברה), על ידי המלך פרדיננד השני ואישתו, המלכה איזבלה הראשונה. הצו פורסם ב-29 באפריל ונתן אפשרות ליהודי קסטיליה ואראגון - להתנצר או לעזוב עד ה-31 ביולי.

הגירוש עצמו התרחש ב-2 באוגוסט 1492, ובו עזבו בכפייה בין 40,000 ל-160,000 יהודים את ספרד למדינות אחרות, ובהן גם חלקים מהאימפריה העות'מאנית. יום לאחר מכן יצא קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסעותיו.

חמש שנים לאחר מכן, ב-1497, נגזר צו דומה גם על יהודי פורטוגל (שחלק מהם היו יהודים שנמלטו מספרד קודם לכן, ונאלצו לברוח בשנית).

מידע נוסף אודות גירוש יהודי ספרד ופורטוגל >

המאה ה-16 עד המאה ה-19

במהלך 300 השנים הבאות, עברו על פורטוגל אירועים רבים מספור - החל מאיבוד נכסיה הקולוניאליים ושליטת המלכים הספרדיים ב-1580; המשך באיחוד ממלכות, הפיכות ומשברים נוספים; וכלה בהגירה המונית של פורטוגלים לברזיל במאה ה-17, עד איבוד ברזיל כקולוניה במאה ה-19.

אחרוני המלכים הפורטוגליים איבדו את אחיזתם במדינה במאה ה-19, לאחר האיחוד עם השושלת הגרמנית (סקסה-קובורג-גתה) מ-1836 ואילך. אירוע זה היה הפתח לתחילתם של שינויים נוספים בשיטת הממשל הפורטוגזית.

המאה ה-20 וכינון דיקטטורה בפורטוגל

לאחר הפיכה צבאית הוכרזה פורטוגל כרפובליקה פרלמנטרית בשנת 1910, והמלך מנואל השני יצא לגלות באנגליה. הרפובליקה בגרסתה הראשונה שרדה עד 1926, למרות אי יציבות פוליטית רבה שגרמה ליצירת חילופי שלטון מרובים (9 נשיאים שונים בראשן של 45 ממשלות). תוך כדי כל האירועים הללו, השתתפה פורטוגל גם במלחמת העולם הראשונה (1914-1918), מה שדירדר את מצבה בהמשך.

ב-1926 בוצעה הפיכה צבאית ופורטוגל הפכה לדיקטטורה בראשות הגנרל קרמונה. במהלך מלחמת העולם השנייה (1939-1945) נשארה פורטוגל נייטרלית, ולאחריה החלו התקוממויות במושבות הפורטוגליות מעבר לים, בדרישה לעצמאות. המושבה האחרונה של פורטוגל, מקאו, הוחזרה לריבונות סין ב-20 בדצמבר 1999. בכך תמה התקופה הקולוניאלית של פורטוגל, שנמשכה כ-500 שנה לערך.

לאור ההידרדרות המתמשכת במצבה של המדינה, קציני צבא ביצעו הפיכה נוספת ב-25 לאפריל 1974. מהפכת הציפורנים (על שם הפרח ציפורן שנשאו הקצינים) בוצעה בהסכמת העם, עברה כמעט ללא שפיכות דמים, והחליפה את השלטון הפשיסטי בפורטוגל בשלטון דמוקרטי. שנה לאחר ההפיכה, התקיימו במדינה הבחירות הדמוקרטיות הראשונות וכוננה חוקה שתקפה עד ימינו.

המאה ה-21 ושינוי חוק האזרחות

בעקבות גירוש יהדות ספרד ופורטוגל 500 שנה לפני כן, בשנת 2015 בוצעו שינויים בחוק האזרחות הפורטוגלית. שינויים אלו נועדו לפצות את צאצאי המגורשים, ולהחזיר להם מעט מהזכויות שאבדו להם. החוק החדש איפשר לכל יהודי שהוכיח קשר למגורשים, לקבל אזרחות פורטוגלית מלאה (השקולה לאזרחות אירופאית).

גם ספרד עשתה זאת בשנת 2012, אך החל מסוף 2019 הליך זה כבר אינו רלוונטי - וכיום נותר רק ההליך הפורטוגלי.