יהדות פארו בפורטוגל

"בלי עבר אין הווה, ובלי הווה אין עתיד"

פארו היא עיר בדרום פורטוגל, בירת מחוז אלגרבה

קצת היסטוריה על יהודי פארו

בסוף המאה ה-15 ובמשך המאה ה-16, יהודים רבים ברחו מפורטוגל בשל האינקוויזיציה.

במאה ה-18 המרקיז של פומבל, שהיה שר הממלכה בממשלתו של ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל, הזמין את היהודים לחזור למדינה על מנת לעזור לשקם את הכלכלה שקרסה לאחר רעידת האדמה בליסבון בשנת 1755. כ-60 משפחות התיישבו בפארו והקימו שם קהילה חשובה עם שני בתי כנסת ובית קברות, שנשמר עד היום.

היהודי הראשון שהגיע היה שמואל עמרם, שהפליג לפארו מטנג'יר שבמרוקו בשנת 1813. הוא הקים את מפעל הפקק הראשון בפארו, יצר את המטע הראשון בטבק והיה הראשון לייצר סיגריות.

יצחק ביטון, יליד 1926 מליסבון ומשפחתו שהיגרו לארצות הברית, היו בין 60 המשפחות שחזרו ויצרו את "ירושלים הקטנה" בפארו. הם שגשגו במשך זמן מה, עסקו בשעם, בדגנים, בפחם ובד, עד שהצעירים החליטו להגר לערים כמו ליסבון, והדורות המבוגרים יותר מתו. בן המשפחה היהודי האחרון עזב את פארו ב-1969.

בית הקברות בפארו

בית הקברות פארו הוא העדות היחידה שנותרה על משפחות יהודיות שחיו באלגרבה לאחר האינקוויזיציה.

בית הקברות, בגודל של כ-1000 מטר ומוקף קיר בגובה של 4 מטר, הוא מקלט שקט באמצע העיר הרועשת והעסוקה.

בפנים יש 106 קברים עם לוחות חרותים בסגנון ספרדי במקום מצבות, יש בית 'טהרה' לתפילה במקום בו נשטפו הגופות, ומוזיאון בית כנסת קטן המציג פריטים הקשורים ליהודי פארו.

בשנת 2003, בית הקברות נקרא על שמו של המרכז למורשת היהודית פארו ובשנת 2007 שונה שמו למוזיאון בית הכנסת "יצחק ביטון".

הקבורה הראשונה בבית הקברות הייתה זו של הרב טולדנו בשנת 1838, והאחרונה היתה כמעט מאה שנה מאוחר יותר בשנת 1932.

מאז 1960, ובמשך שנים רבות, בית הקברות היה נטוש ומוזנח. בעזרתם של יצחק ביטון, ראלף פינטו ואישתו ג'ודי הצליחו לגייס המון אנשים להירתם למשימה, לגייס תורמים ולשקם את בית הקברות וסביבתו. קברים שופצו, עשבים נעקרו וקירות נצבעו מחדש.

בני הזוג פינטו הגיעו באופן קבוע לאלגרבה, עד שבשנת 1991 החליטה ג'ודי שהיא רוצה להישאר וסירבה לחזור לדרום אפריקה. בכך הקימה מחדש את הקהילה היהודית באלגרבה לראשונה.

ב-16 במאי 1993, שנתיים לאחר מכן, מול 400 מוזמנים, נערך טקס מיוחד בבית הקברות היהודי החדש של פארו.

הם הקדישו את כל בית הקברות מחדש, עם אורח מיוחד, הנשיא דאז, ד"ר מריו סוארס, שנטע בטקסיות את הראשון מבין 18 הברושים לכבודו של ד"ר אריסטידס דה סוזה מנדס שהיה אחראי בהצלת מאות יהודים במלחמת העולם השנייה.

בבית הקברות יש גם כבוד מיוחד לזכרו של שמואל גקון, שפרסם בשנת 1487 את הספר הראשון בפורטוגל, עותק של התורה בעברית בסגנון ספרדי.

בין האורחים נכחו שגריר ישראל ושגריר דרום אפריקה, הדוכס מברגנזה, ראש מועצת אלגרבה,, הבישוף של פארו, החזן יצחק אסור, הנציג הרוחני של הקהילה היהודית בליסבון ובנו של הרב אברהם אסור, ששר קדיש ובירך בטקס, ונציגים רבים מספרד, צרפת, אנגליה, גיברלטר, ארצות הברית ובריסל.

מי שסיימה את הטקס המרגש הזה בשירה בלאדינו הייתה הזמרת ג'ודי פרנקל עם השיר "By the Rivers of Babylon".

ההיסטוריה היהודית של אלגרבה חייבת הרבה לג'ודי, ראלף וליצחק, קהילה יהודית קטנה שעדיין שומרת אם כי בצורה שקטה. על המסורת שלהם.

מוזיאון יצחק ביטון בעיר פארו

מוזיאון יצחק ביטון מכיל ספרים יקרי ערך, לצד מסמכים וממצאים יהודיים שנאספו בשנים האחרונות. תצוגה של רהיטים היא מרכז המוזיאון.

החלקים נלקחו מאחד מבתי הכנסת הפארויים מהמאה ה-19 וה-20 של המאה ה-20. עותק משוכפל של חומשי תורה משנת תרל"ז (1487), שהודפס בעברית בהוצאת פארו, מוצג גם הוא. דלפק הקבלה מוכר ספרים יהודיים, קטעי וידאו יין כשר, מזכרות ועוד.

http://www.commandvideo.com/Faro/

אולי יעניין אותך:
ליווי מקצועי לאחר קבלת האזרחות
היסטוריה מקוצרת של פורטוגל