זכויות אדם ואזרח בפורטוגל

באופן כללי ניתן לומר שפורטוגל היא מדינה מצליחה בכל הנוגע לזכויות אדם בכלל, וזכויות אזרח בפרט. פורטוגל מכבדת זכויות אדם הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית, וזאת למרות כמה הפרות מעטות שלעיתים עדיין מתקיימות.

בהיותה חברה באיחוד האירופי, אזרחיה של פורטוגל מוגנים על ידי האמנה לזכויות בסיסיות הקיימת באיחוד מאז שנת 2000 (CFR - Charter of Fundamental Rights of the European Union). מעבר לכך ראוי לציין שפורטוגל היא גם חברה בארגון האומות המאוחדות, ואף חתומה על ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות אדם (Universal Declaration of Human Rights).

קצת היסטוריה

לאורך רוב שנותיה כמדינה עצמאית, החל מיום הקמתה ב-1139, פורטוגל הייתה מונרכיה שלא ממש הקפידה על זכויות אדם או אזרח. למרות זאת, ראוי לציין שפורטוגל הייתה המדינה הראשונה בעולם שביטלה את העבדות בשנת 1761.

רק באפריל 1974 עברה המדינה הפיכה צבאית, שסיימה 48 שנות שלטון דיקטטורי ו-13 שנות מלחמה קולוניאלית. ההפיכה הובילה לכינון שלטון דמוקרטי, לצד חוקה חדשה ב-1976 שהבטיחה לאזרחי פורטוגל זכויות בסיסיות.

ב-1979 ייסדה פורטוגל מערכת בריאות ציבורית, המספקת גישה חינם לשירותי רפואה לראשונה בתולדותיה; זאת בהתאם לפסקה 25 בהצהרת הזכויות האוניברסלית, עליה חתומה המדינה. ב-1 לינואר 1986 הצטרפה פורטוגל רשמית לאיחוד האירופי, וזאת למרות שביקשה להצטרף כבר ב-1977. ההצטרפות לאיחוד הבטיחה את אותן זכויות וחובות לכל המחזיקים בדרכון פורטוגלי, שהחל מיום זה הפך שווה ערך לדרכון האירופאי.

זכויות ילדים בפורטוגל

ב-1990 חתמה פורטוגל על האמנה לזכויות הילד. בהמשך חתמה ואישרה גם את הסעיפים האופציונליים באמנה זו לשנת 2003, העוסקים במעורבות ילדים בסכסוכים צבאיים, עבדות ילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים. בעקבות זאת, הקצתה פורטוגל משאבים נוספים לשיפור זכויות הילדים במדינה.

למרות השיפורים הניכרים בנושא זה, עדיין יש נושאים המשפיעים באופן שלילי על זכויות הילדים בפורטוגל. לדוגמה, אחד מתוך חמישה ילדים נמצא מתחת לקו העוני (20% מהילדים במדינה). כמו כן פורטוגל נמצאת במקום השמיני ברשימת המדינות בעלות אחוז העוני הגבוה ביותר בקרב ילדים.

נושא בעייתי נוסף הוא ניצול מיני של ילדים בפורטוגל, זאת בעקבות חדירה של רשתות פשע המגיעות מדרום לאזור הסהרה באפריקה. ארגון ECPAT העולמי, המטפל בנושא ניצול מיני של ילדים, הפיק דוח בשנת 2016 לפיו פורטוגל הפכה ליעד תיירותי פופולרי עבור מתעללים מיניים בילדים.

בהקשר זה ראוי לציין שהחוק בפורטוגל קובע עונש מאסר של 3 עד 10 שנים באשמת סחר בילדים למטרות ניצול, ובהן גם ניצול מיני. חוק נוסף בנושא זה הוגש אך לא אושר.

זכויות נשים בפורטוגל

עד להפיכה שסיימה את הדיקטטורה הצבאית, נאסר על נשים בפורטוגל להיות במגע עם ארגוני נשים בינלאומיים, ובהתאם לכך גם זכויותיהן היו במצב לא טוב. החל מכינון החוקה הדמוקרטית בשנת 1976, הושוו זכויותיהן של נשים לאלו של גברים. הוועדה לזכויות האישה בפורטוגל נוסדה ב-1997, במטרה לשפר את מעמדן של נשים במדינה ולהגן על זכויותיהן. ב-1997 מועצת השרים בממשלת פורטוגל שילבה את נושא המגדר בגל רמות המדיניות, ומאז הוצאו לפועל מספר תוכניות לשוויון ברמה הלאומית.

מדד השוויון המגדרי הציב את פורטוגל במקום ה-56 בשנת 2017, נמוך ב-10 נקודות מהממוצע באיחוד האירופי (ציון 100 מהווה מדד לשוויון מלא). למרות זאת, הציון של פורטוגל במדד השוויון היה הראשון במהירות השיפור בין 2005 ל-2015, תקופה בה השתפר ב-6 נקודות.

מעבר לכך פורטוגל היא בין המובילות במאבק באלימות נגד נשים, כולל תוכנית פעולה לאומית בנושא אלימות בבית ואלימות על בסיס מגדר בשנים 2014 עד 2017. כמו כן פורטוגל הייתה המדינה האירופית הראשונה שתמכה במניעת אלימות נגד נשים ובמלחמה בה במסגרת האיחוד האירופי.

בפברואר 2007 בוצע משאל עם בפורטוגל בנושא הפלות, כאשר 59% תמכו בהסרת האיסור הפלילי על הפלה. לפני כן החוק היה נוקשה והתיר הפלות רק במקרי קיצון, כגון פציעה חמורה או סכנת מוות לאישה. שינוי החוק מאפשר לנשות פורטוגל לסיים היריון עד השבוע העשירי, וכמו כן צמצם את כלל מקרי המוות וההפלות.

זכויות להט"בים בפורטוגל

עד שנת 1982 הומוסקסואליות נחשבה פשע בפורטוגל, ורק החל משנה זו בוצעו שינויים בחוק בהקשר ליחסים הומוסקסואליים מעל גיל 16 המתקיימים בפרטיות. מעבר לכך, קהילת להט"ב בפורטוגל הרוויחה גם מהצטרפותה של פורטוגל לאיחוד האירופי בינואר 1986, עם השוואת זכויות לאלה הקיימות באיחוד האירופי ככלל.

לאחר שינוי החוק ב-1982 החלו להופיע ארגוני להט"ב בשנות ה-90, ומאז ועד היום פורטוגל התקדמה במהירות בסולם ההגנה והשימור של זכויות קהילת הלהט"בים. ב-2001 הכירה המדינה באיחוד אזרחי של זוגות חד מיניים, וב-2004 שולבו זכויות חוקתיות האוסרות במפורש על אפליה מטעמי נטייה מינית. פורטוגל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שהכלילו זאת בחוקת המדינה. ב-2010 הייתה פורטוגל המדינה התשיעית בעולם שאיפשרה בחוק חתונה לזוגות חד מיניים. ב-2016 חוקק גם חוק המאפשר אימוץ של ילדים על ידי זוגות חד מיניים.

בהשוואה לשאר אומות העולם, פורטוגל ידועה כמדינה מתקדמת בנושא זכויות להט"ב. באפריל 2018 הפרלמנט הפורטוגלי אישר חוק המאפשר לטרנסג'נדרים הכרה ממשלתית במגדר האמיתי שלהם, ללא אבחון כבעלי בעיה נפשית. פורטוגל היא אחת מתוך 6 מדינות באירופה  המאפשרות זאת. באמצעות אותו חוק נאסרו גם ניתוחים מיותרים בתינוקות אינטרסקס (בעלי מאפייני זכר ונקבה יחד), העלולים לגרום לכאבים כרוניים לכל החיים, סיבוכים בריאותיים ואובדן התחושה המינית.

זכויות פליטים בפורטוגל

פורטוגל חתומה על אמנת המקלט המדיני לשנת 2008, העומדת בקנה אחד עם הסטנדרטים הנהוגים בעולם ובאירופה. בהתאם לכך פורטוגל מצייתת גם לאמנות נוספות בתחום - ובהן אמנה משנת 1954 בנוגע למצבם של אנשים חסרי מדינה, אמנה משנת 1961 בנושא צמצום חסרי המדינה בעולם, וכן אמנה נוספת בנושא מעמדם של פליטים, עליה חתמה ב-1960. אמנות אלו מנסחות את זכויותיהם של פליטים ואת חובתן החוקית של מדינות להגן עליהם, ולפיכך פליטים בפורטוגל מוגנים בחסות חוקים אלו.

פורטוגל היא חלק מתוכנית בהתנדבות שהחלה בינואר 2018 על ידי הנציבות האירופית, במטרה ליישב מחדש 50,000 פליטים עד לשנת 2020. בהקשר לכך אמר ראש הממשלה של פורטוגל ב-2018, אנטוניו קוסטה: "אנו צריכים עוד הגירה ולא נסבול דיבורי שנאת זרים".

בהקשר זה יש לציין שאוכלוסיית פורטוגל נמצאת בירידה, והגירה מבחוץ מסייעת למדינה להחזיר את המצב למסלול תקין. הידלדלות זו של האוכלוסייה היא ככל הנראה גם אחד ההסברים העיקריים לכך, שהמדינה מוכנה לתת אזרחות פורטוגלית לצאצאי המגורשים.

מעבר לכך, מודגש כי פורטוגל מחויבת לתנאי מגורים סטנדרטיים בהתאם לאמנות עליהן היא חתומה. בעקבות דוח משנת 2016 של המועצה לזכויות אדם באו"ם, נמצא כי בערים ליסבון ופורטו אין דיור ציבורי מספק - מה שפוגע בעיקר באוכלוסיות ממוצא אפריקאי וצועני (Indo-Aryan), הנאלצות לשהות בהתיישבויות זמניות שאינן מספקות תנאי מחיה מינימליים.

אמנה נגד עינויים

בפברואר 1989 אישרה פורטוגל את אמנת האו"ם נגד עינויים ושיטות ענישה אכזריות, משפילות ולא אנושיות. למרות זאת, ארגון אמנסטי טען ב-2019 כי יש הפרות בנושא זה בפורטוגל; זאת לצד טיעונים דומים ב-2016 של הוועדה האירופית למניעת עינויים, בעיקר בהקשר של מאסרים והחזקה בידי המשטרה. במאי 2018 נשלחה משלחת נוספת לפורטוגל בנושא טיפול והחזקת אסירים באופן קלוקל.